מחבואים

משך הספירה משתנה כתלות בגבולות השטח הנתון, או השטח בו צפוי שהמשתתפים יבחרו להתחבא. גם גיל השחקנים משפיע על משך הספירה. יתכן משא ומתן בתחילת המשחק על משך הספירה. כדי לקבוע את קצב הספירה, וגם לעיתים כחלק מן המו"מ הראשוני, מתבצעת הספירה ב"עשר-עשרים", דהיינו במקום להתקדם בקפיצות של אחד, מתקדם הסופר בקפיצות של עשר, וסופר בניגון ובקצב מוסכמים, כך שהספירה הופכת למעין שיר, שהמתחבאים יכולים לפזמו לעצמם, גם אם אינם שומעים את ה"עומד".

בסיום הספירה נוהג ה"עומד" לומר, בטרם הסב פניו מן העצם הגבוה ובטרם פקח עיניו:" כל העומד מאחורי ומצדדי הוא העומד אחת שתיים שלוש". אמירה זו, שהיא מעין סעיף בחוזה בין ה"עומד" לבין המתחבאים, באה להגן על העומד מתרגיל, בו ממתין אחד המתחבאים לצידו, ו"דופק" אותו ברגע בו סיים לספור.

העומד יכול לבקש ממתחבא להשמיע קול, באמצעות הפזמון "דני, השמיע קול", עליו התשובה המקובלת הנה "קוקוריקו תרנגול", בניגון דומה.

גרסאות נוספות
מחבואי קופסא (שמות נוספים: קופסא במלעיל, בעט בפחית ) - כמו "מחבואים" רק עם קופסא במקום עץ. כאשר אחד המתחבאים מצליח להגיע לקופסא לפני "העומד" הוא בועט בה, וכל המשתתפים שנתפסו יכולים שוב לברוח ולהתחבא. נפוץ באזור חיפה והקריות.
מחבואים הפוך (שם נוסף: סרדינים) - משתתף אחד מתחבא וכל האחרים מחפשים אותו. כל מי שמוצא את המתחבא מצטרף אליו בשקט, עד שנשאר רק מחפש אחד.