אחת העיקריות שבאסטרטגיות שחמט, היא הוצאת הכלים וכיבוש מרכזו של הלוח, וניסיון לריכוז כמה כלים להשתלטות על נקודה קרובה למיקומו של המלך.
אפשרות אחרת היא ריכוז מערך אחורי לכיוון נקודה קרובה למלך היריב, וחשיפת המערך ברגע המתאים.
אפשרות שלישית היא התבצרות המכריחה את היריב ליזום ובונה על כך שהתקפתו תסתבך, הוא יעשה טעות ויאבד חומר שיאלץ אותו להיכנע.

 

 

אנו אומרים שכלי תוקף או מאיים להכות כלי יריב אם יש באפשרותו להכותו במסע. בניגוד לדמקה, הכלי התוקף לא חייב להכות את הכלי עליו הוא מאיים.
אנו אומרים שכלי (א) מגן על כלי אחר (ב) מאותו צבע אם כאשר כלי (ג) של היריב מכה את כלי ב' אזי כלי א' יכול להכות מיד בחזרה את כלי ג'. הגנה היא אפקטיבית כאשר חילופי הכלים לא כדאיים ליריב.

להלן פירוט על הטקטיקות היסודיות והנפוצות ביותר בשחמט:

 

חילופי כלים: הכאת כלי של היריב, והוא בתורו מכה את הכלי שלך שהכה. בדרך כלל, שווה להגיע לכך שבחילופי הכלים אתה תכה כלי בכיר יותר ממה שמוכה (פרש תמורת רגלי, מלכה תמורת צריח וכדומה) ועל ידי כך "תרוויח חומר". לפעמים מטרת חילופי הכלים היא טקטית ולא חומרית: לשבש את מערך ההגנה של היריב על ידי סילוק כלי מרכז במערך ההגנה שלו (למשל: כלי השומר על ערוגה חשובה), או סתם לפשט את המצב (יעיל במיוחד אם יש לך יתרון).

מיקוד איומים: מיקוד של מספר כלים מרבי המאיימים על כלי מסוים של היריב, יותר ממספר הכלים המגנים עליו, במטרה להזיזו ממקום בעל עמדה חשובה, או במטרה להכות אותו באופן, שהמכה יצא מורווח במאזן הכלים. העדיפות תהיה שכלים בעלי חשיבות נמוכה, יאיימו על כלים בעלי חשיבות גבוהה יותר, ואם יש כלים בטור, שהכלים בעלי החשיבות הגבוהה יותר יהיו מאחור.

מזלג ("לגיזה"): התקפה בו-זמנית על לפחות שני כלים, רק אחד מהם יכול לברוח בתורו וכך זוכה הלוגז בכלי השני. אלוף הלוגזים הוא הפרש בעל ההילוך המתפתל והיכולת לדלג מעל כלים. באופן תאורטי, פרש יכול ללגוז לכל היותר 8 כלים, אם כי בפועל רוב הלגיזות הן של 2 עד 3 כלים (לא כולל רגלים). לגיזה אידאלית היא בידי פרש על מלך ומלכה של היריב אם כי לגיזת מלך וצריח או שני צריחים נפוצה יותר ויעילה מאוד גם היא.

ריתוק: כפיתת כלי למקומו על ידי יצירת מצב, שבו אם הוא זז, היריב מאבד יתרון חומרי. כפיתה מוחלטת מתבצעת רק כאשר הכלי הכפות חוסם איום ישיר על מלכו (כלומר: אם הוא יזוז, המלך ימצא ב"שח" וכלי היריב "יוכל להכות את המלך") ולכן אינו יכול לזוז (קרי אסור להזיזו לפי כללי המשחק). ריתוק אידאלי הוא ריתוק בידי רץ של מלכה למלך של היריב, דבר המביא אותו לזכייה במלכת היריב. יש לציין שרגלי ופרש אינם יכולים לבצע ריתוק (לפחות לא ריתוק ישיר).

הקרבה: מתן אפשרות ליריב להכות כלי שלך, לכאורה בחינם, אך במטרה לזכות ביתרון טקטי ואף לאפשר התקפה מזהירה שתביא ניצחון. מט הנעשה באמצעות הקרבה (ובייחוד באמצעות הקרבת מלכה) נחשב למט יפה במיוחד. לפעמים עושים הקרבה בטקטיקת הסחה תרגיל הסחה עם פרש מכונה "סוס טרויאני" - הכלי שמכה את ה"קורבן" עוזב מקום, שממנו הוא הגן או התקיף נקודה חשובה.

שרשרת רגלים: אלכסון של רגלים המגנים זה על זה. טוב לחסימת מלכות, צריחים ובייחוד רצים. שחקן השחמט הראשון שנודע בשימוש בשיטה זו היה התאורטיקן הצרפתי פילידור.

שדה מוקשים: יצירת מערך עבה של רגלים, הנתמכים ברצים ופרשים, השולטת על חלק ניכר של ערוגות בלוח. כל כלי יריב שנכנס למערך זה יוכה. אם היריב מוציא את המלכה בשלב מוקדם של המשחק, כדאי לנסות לבנות מערך כזה סביב מלכתו ולא לתת לה להימלט לעורף. בכך משיגים פיתוח של כליך בזמן שהיריב מבזבז זמן על מילוט מלכתו, ולפעמים אף לוכדים את מלכת היריב וזוכים בה.
התקפה נחשפת, או התקפת חשיפה או רנטגן: זהו סוג של טקטיקה בה השחקן מזיז כלי אחד, אך דווקא הכלי שמאחוריו הוא זה שמאיים על כלי היריב. אם גם הכלי שמוזז מאיים על כלי של היריב, נוצר כאן איום כפול. טקטיקה זו טובה להעברת היוזמה אל הצד המתקיף, לפיתוח כלים ואף להשגת יתרון חומרי (באמצעות איום כפול או באמצעות איום החושף את המלך לשח - שח כזה נקרא שח נחשף). התקפה חשיפה נפוצה במיוחד ברגלי המפנה דרך לרץ, אם כי ניתן לעשותה גם באמצעות צריח. אחד מהווריאנטים החריפים של טקטיקה זו היא שח כפול: כלי זז ומאיים שח על מלך ובו זמנית הכלי שמאחוריו גם מאיים שח.

איום הסטה: איום על כלי של היריב במטרה להסיטו למקום בעל חשיבות טקטית נמוכה יותר. לפעמים הסטה ניתן לבצע גם בעזרת הקרבה (ראו לעיל).
התקפת הטייה: בהתקפה זו תוקף השחקן כלי מסוים אך בעצם מתכוון להכות את הכלי שמאחוריו. לדוגמה: מלכה וצריח ניצבים על אותו אלכסון, המלכה לפני הצריח. היריב מזיז את הרץ כך שהוא תוקף את המלכה באלכסון הרץ-מלכה-צריח. המלכה נאלצת לזוז והרץ הלבן יכול להכות את הצריח.

 

ריכוז עצמי ברמה גבוהה : למרות שרוב המשחקים החשובים נעשים תחת פיקוח ודממה מוחלטת רבות קורה שעקב כישלון תוכנית אסטרטגית מסוימת , או מהלך בלתי צפוי מצד היריב - מאבד השחקן את הריכוז כי חש שהפסיד, לכן חשוב לשמור על ריכוז וקור רוח, גם כאשר המצב אינו נראה מזהיר.
ראייה עמוקה ודימיון מופשט : ככל שבכוחו של שחקן לראות עמוק יותר את רצף המהלכים ולדמיין את תפזורת הכלים בלוח במספר המהלכים הבאים על כל אפשרויותיהם, כך סיכוייו יהיו גבוהים יותר לנצח.
תכנון אסטרטגי ויצירתיות: בשל חוסר היכולת של שחקן לחזות מראש את כל רצף המהלכים, יש צורך בתכנון כללי יותר, שייצר סיטואציות עתידיות נוחות יחסית.