מה שמייחד את המשחק להבדיל ממשחקים אחרים דוגמת "סיכון" הוא ששני אלמנטים נפוצים במשחקים מסוג זה, מזל וסבב של תורות, אינם קיימים בו כלל. במקום זאת, המשחק מסתמך בעיקר על האינטראקציה בין השחקנים והיכולת שלהם לפעול בשיתוף פעולה למרות שהאינטרס העליון של כולם מנוגד (לנצח אחד את השני).

לוח המשחק הוא למעשה המפה של אירופה ערב מלחמת העולם הראשונה, כשהיא מחולקת לטריטוריות שמייצגות מדינות, מחוזות וערים חשובות. חלק מהטריטוריות הללו מהוות "מרכזי אספקה" ומאפשרות למי שמחזיק בהן להגדיל את צבאו. מטרת המשחק היא להשתלט על 18 מרכזי אספקה (מתוך 34 הקיימים על הלוח). בתחילת המשחק כל מעצמה מתחילה עם 3 יחידות צבא שמוצבות בטריטוריות הבית שלה (מלבד רוסיה שמתחילה עם 4).

כעת, בכל תור כל שחקן כותב את המהלך שלו (מה עושה כל יחידה צבאית של מעצמתו). באופן כללי, יחידה יכולה לנוע לטריטוריה סמוכה (ובכך היא "כובשת" אותה), או לסייע ליחידה אחרת לנוע או להגן. לאחר שכולם סיימו לכתוב את מהלכיהם, מתבצעים כל המהלכים באופן סימולטני. כמובן שכאשר שתי יחידות שונות מנסות לנוע אל אותה טריטוריה, או כאשר יחידה מנסה לנוע לטריטוריה שבה כבר נמצאת יחידה אחרת נוצר קונפליקט ויש לקבוע מי זוכה בטריטוריה. היחידה הזוכה היא זו שקיבלה הכי הרבה סיוע, כאשר שיוויון נשבר תמיד לטובת הכוח המגן. לאחר כל שני תורות ("אביב" ו"סתיו") כל שחקן בונה או מפרק יחידות-צבא כך שמספר היחידות הכולל שבצבאו יהיה שווה למספר מרכזי האספקה שבשליטתו.

כאמור, כדי ששחקן א' יוכל לכבוש את הטריטוריה שמחזיק שחקן ב', נדרש לשחקן א' סיוע. סיוע זה יכול לבוא, למשל, מיחידה סמוכה של שחקן ג', ושני השחקנים א' ו-ב' ינסו לשכנע את ג' לתמוך דווקא בהם. ייתכן ששחקן א' ו-ג' יגיעו להסכם חשאי שלפיו ג' יסייע ל-א' בתמורה לכך שבעתיד א' יסייע ל-ג'. עם זאת, לשחקן ג' אין כל חובה לקיים את ההסכם הנ"ל, וגם שחקן א' עשוי להתכחש בעתיד להסכם זה, כאשר ג' ידרוש מ-א' שימלא את חלקו. במצבים כאלו מתבטאת הדיפלומטיה שעל שמה נקרא המשחק, והשחקנים מסתודדים בניהם לפני כל תור בנסיון לזכות בשיתוף פעולה מהשחקנים האחרים או לקבל רמזים על מהלכיהם העתידיים על מנת שיוכלו לנצלם לטובתם. בגידות והפרות של הסכמים הם דבר שבשגרה, ועל כן מעבר לחשיבה טקטית נדרשים השחקנים גם לכישורים פסיכולוגיים/רטוריים על מנת לקרוא את השחקנים האחרים, להעריך את מידת מהימנותם ולדבר אל ליבם בנסיון לזכות בתמיכתם.

למרות שמטרת המשחק היא להשתלט על 18 מרכזי אספקה, ברוב המקרים נגמר המשחק לפני שמטרה זו הושגה, אם בגלל שכל המעצמות ששרדו מבוצרות היטב בעמדתן, או אם פשוט תם הזמן שהוקצב למשחק. במקרה זה נהוג לקבוע שהמשחק מסתיים בתיקו שבו שותפות כל המעצמות ששרדו עד אותו השלב. מסיבה זו, תיקו של שני שחקנים הוא אירוע נדיר במיוחד (כיוון שאז חלוקת מרכזי האספקה חייבת להיות 17-17, וכל בגידה קטנה תביא למישהו את הניצחון), ולכן רוב המשחקים מסתיימים בתיקו של שלוש או ארבע מעצמות.

ניתן לשחק דיפלומטיה בעזרת משחק הלוח, אך לשם כך ידרשו 7 משתתפים. אפשרות פופולרית מאוד היא משחק באמצעות דואר אלקטרוני, שבו המשתתפים שולחים את הפקודות שלהם להזזת הכוחות למנחה, והמנחה בונה את המפה. בשנים האחרונות נוספו אפשרויות לשחק באמצעות האינטרנט שלא בשימוש דואר אלקטרוני.

כמו כן, אפשר לשחק פנים-אל-פנים בטורנירים בארץ ובעולם ובמשחקים פרטיים שמאורגנים על ידי קהילת הדיפלומטיה הישראלית.