המגרש במשחק כדוריד הוא מלבן באורך 40 מטר ורוחב 20 מטר. הוא מחולק לשני חלקים שווים באמצעות "קו האמצע". במרכז שתי הצלעות הקטנות ניצב שער שרוחבו 3 מטר וגובהו 2 מטר. סביב כל שער ישנו אזור הנקרא "רחבת השש", התחום בקו רציף במרחק שישה מטרים מהשער בצורה הדומה לחצי אליפסה (קו באורך 3 מטר במקביל לקו השער ושני רבעי מעגל שמרכזם בקורות השער). "רחבת התשע" שצורתה זהה ל"רחבת השש" מסומנת בקו מקוטע במרחק תשעה מטרים מהשער. במרחק של 7 מטרים מן השער מסומן קו באורך 1 מטר הקרוי "קו השבע". מקו זה מתבצעות זריקות עונשין (פנדלים). קו קצר במרחק 4 מטר מהשער מסמן את התחום המירבי שבו רשאי השוער לעמוד בעת ביצוע זריקת עונשין. רוחב כל הקווים 5 ס"מ, למעט קו השער שרוחבו 8 ס"מ.

הכדור קטן יותר מכדורגל וניתן להחזיקו גם ביד אחת. הכדור במשחקי גברים היקפו 58-60 ס"מ ומשקלו 425-475 גרם. נשים משחקות בכדור קטן יותר שהיקפו 54-56 ס"מ ומשקלו 325-400 גרם. כל קבוצה רשאית לרשום בטופס המשחק 10 שחקני שדה ו-2 שוערים. השוער רשאי לשחק בתפקיד אחר, גם שחקני שדה רשאים לשחק בתפקיד שוער (מצב כזה הוא נדיר אך מותר על פי החוקה). ניתן לערוך חילופים ללא הגבלה תוך כדי המשחק, בתנאי שהשחקן היוצא והשחקן הנכנס אינם נמצאים בתחום המגרש באותו זמן. המשחק נמשך שתי מחציות בנות 30 דקות כל אחת, כשבין המחציות מתקיימת הפסקה של 15 דקות למנוחה ולתדרוך השחקנים. במשך כל מחצית רשאית כל אחת מהקבוצות לעצור את מהלך המשחק בתיאום עם השופטים ולקחת פסק זמן של דקה אחת. בדומה לכדורגל, שעון המשחק אינו נעצר בעת הפסקה במשחק בגין פציעה או עיכוב קל כלשהו, למעט בדקה האחרונה של כל מחצית, או לפי החלטת השופטים (למשל במקרים בהם התוצאה צמודה, או שהעכוב מתמשך). אין תוספת "זמן פציעות" בסוף המשחק.

שער מובקע כאשר כדור עובר במלוא היקפו את קו השער בין הקורות, ומקנה לקבוצה המבקיעה נקודה אחת.

בדרך כלל, משחק יכול להסתיים בתוצאת תיקו אם יש שיוויון בתום זמן המשחק, אלא אם הוא מתקיים במהלך טורניר בשיטת "המפסיד יוצא" שבו חייבת להיקבע מנצחת, אז ניתנת הארכה של 10 דקות (2 מחציות של 5 דקות כל אחת). אם יש שיוויון בתום ההארכה, ניתנת הארכה נוספת, ואם יש שיוויון לאחר 2 הארכות, המשחק מוכרע ב"שובר שוויון" - זריקות עונשין של שחקני שתי הקבוצות לחילופין מקו שבע המטרים. תנועת הכדור במגרש מתבצעת על ידי מסירות בין השחקנים, או על ידי כדרור בידי שחקן יחיד. בדומה לכדורסל, אסור לכדרר מעל גובה הכתף. החזקת הכדור בידי שחקן מותרת למשך שלוש שניות, וכן מותרים שלושה צעדים עם הכדור ביד.

המשחק מהיר למדי וכולל מגע גופני רב. רק מגע מלפנים מותר כאשר שחקן הגנה מנסה לעצור שחקן תוקף. במידה והמגע חריג בעצמתו (גם אם מלפנים), השופט קובע עברה והמשחק נפסק ומתחיל שוב מקו התשע או שנקבעת זריקת פנדל מקו השבע. במקרים של עברות חמורות מוציא השופט לשחקן שביצע עברה כרטיס צהוב (כאזהרה), או כרטיס אדום (הרחקה מהמשחק). ענישה נוספת היא הרחקה לשתי דקות של השחקן, כשלקבוצתו חסר שחקן בזמן זה. צבירה של שלוש הרחקות כאלה משמעותה הוצאת כרטיס אדום והרחקה עד תום המשחק. לאחר שהוצא כרטיס אדום לשחקן עליו לעזוב את אזור המגרש לגמרי, ולאחר שתי דקות ניתן להכניס שחקן אחר במקומו.

שוער - השחקן היחיד לו מותר לשהות ברחבת השש ולעצור מתוכה את הכדורים הנזרקים לשער. הוא מובדל משאר השחקנים בלבוש שונה. לשוער מותר לצאת מרחבת השש ואף לזרוק לשער היריב ככל שחקן התקפה רגיל.
ששת שחקני ההתקפה מסודרים בעמדות קבועות על פי שיקוליו של המאמן או הקפטן:

קיצוני (שחקן פינה, שחקן כנף) - שחקן הנמצא בנקודת המפגש של קו רחבת התשע עם קו האורך של המגרש. בכל קבוצה יש שחקן קיצוני ימני ושחקן קיצוני שמאלי.
רכז - שחקן הנמצא במרכז ההתקפה. אחראי לניהול המשחק. מוציא לפועל את התרגילים השונים.
שוטר (מקשר) - שחקן הנמצא בין השחקן הקיצוני לבין הרכז. עיקר הזריקות מעמדה זו נעשות ממרחק ומעל לשחקני ההגנה. בכל קבוצה יש שחקן שוטר ימני ושוטר שמאלי.
פיבוט - שחקן הנע לאורך קו רחבת השש בין שחקני ההגנה של הקבוצה היריבה. באופן כללי, כאשר שחקן זה מקבל כדור עליו להסתובב ולזרוק לשער. תפקיד נוסף ומרכזי של השחקן המשחק בתפקיד זה הינו ביצוע חסימות על שחקני הגנה עבור שחקני ההתקפה האחרים.
צורת ההגנה הבסיסית המקובלת היא 6-0, כלומר, כל ששת שחקני ההגנה נמצאים בין קו רחבת השש לקו רחבת התשע. צורות הגנה נוספות הן הגנת 5-1 בה שחקן אחד נמצא מחוץ לרחבת התשע ושומר אזורית או אישית על שחקן יריב,הגנת 4-2 בה שני שחקנים שומרים מחוץ לרחבת התשע ולבסוף הגנת 3-2-1 שהיא צורת ההגנה האגרסיבית ביותר ובה ההגנה מסתדרת במעין "משולש" בו שלושת השחקנים הקדמיים לוחצים ומפריעים למהלך הכדור בקו האחורי של ההתקפה ושלושת האחוריים דואגים "לכסות" את הקיצונים והפיבוט.

רק לשוער מותר לדרוך בתוך רחבת השש, אך שחקנים אחרים יכולים לזרוק, או לתפוס את הכדור באויר בתחום הרחבה.
היה ושחקן הגנה נוגע בשחקן מתקיף בתוך תחום רחבת השש, קבוצתו נענשת בזריקה חופשית מקו השבע (פנדל).
לאחר הבקעת שער, הכדור עובר לקבוצה השניה המחדשת את המשחק מהחצי.
שחקן יכול לבצע מספר בלתי מוגבל של עבירות קלות (פאול).
חוסר התקפיות ("משחק פאסיבי")- במידה והשופטים אינם מבחינים בנסיונות הבקעת שערים על ידי הקבוצה הנמצאת בהתקפה, הם מרימים את ידם לאזהרה. אם כעבור מספר שניות עדיין לא תתבצע זריקה לשער, הכדור יעבור לקבוצה השניה.
דאבל - אין להקפיץ כדור בשנית לאחר שהוקפץ והוחזק.
חוץ - אין להוציא כדור מחוץ לתחומי המגרש. במקרה שבו יצא כדור החוצה, זריקת החוץ תהיה של הקבוצה היריבה למי שנגע אחרון בכדור. הכנסת הכדור למגרש מתבצעת תוך דריכה על קו החוץ.
אין לבעוט בכדור בכוונה תחילה, אך מותר לבצע חסימה באמצעות הגוף.
אין לחסום את הכדור לאחר שנכנס לתוך רחבת השש.
אין לבצע עבירות גופניות חמורות: להכות שחקן בכל דרך שהיא, לזרוק עליו את הכדור, או להתפרץ כלפיו ואף לדחוף אותו בחוזקה, אף כאשר אתה עם הכדור. עבירה מסוג זה נקראת "עבירת תוקף".
כל עברה על אחד מכללי המשחק גורמת להעברת הכדור לקבוצה השניה.

לשוער מותר לגעת ברגל רק למטרה של עצירת כדור ולא הכדור עובר לקבוצה השנייה.
זריקת עונשין היא זריקה 'חופשית' לשער היריב מקו השבע, לאחר שנעשתה עבירה חמורה. כל אחד משחקני הקבוצה רשאי לבצע אותה והזריקה תתבצע רק לאחר שריקת השופט, כאשר לא נמצא אף שחקן בנוסף על השחקן הזורק בתוך רחבת התשע. לשחקן הזורק אסור להזיז את רגלו הקידמית. הוא יכול להשתמש בה רק כ"רגל ציר". בזמן הזריקה השוער יכול לעמוד בין קורות השער או עד לקו קטן המסומן ברחבת השש במרחק ארבע מטרים מקו השער (ובמרחק שלושה מטרים מהזורק).

בכדוריד נהוג כי קפטן הקבוצה עונד סרט על היד. הקפטן הינו שחקן אשר נבחר על ידי הנהלת הקבוצה והשחקנים והוא מייצג את הקבוצה באירועים (לא רק אירועים ספורטיבים). לרוב, נבחר שחקן אשר מזוהה עם הקבוצה ועם חוג אוהדיה. נכון לשנת 2005, קפטן נבחרת ישראל בכדוריד הוא עידן מימון .

שחקני ספסל הם שחקנים אשר אינם משחקים במשחק אלא מחכים להזדמנות כדי לשחק. בגלל שבכדוריד אין הגבלת חילופים, שחקני הספסל מחליפים בתדירות גבוהה שחקנים מהשביעיה הפותחת (בשביל לתת דקות מנוחה למשל). לעיתים שחקן מסוים משחק רק בהתקפה, ואילו בזמן שקבוצתו נמצאת בהגנה, הוא מתחלף עם שחקן אחר.

הכדוריד הישראלי מנוהל על ידי איגוד הכדוריד הישראלי. הליגה הלאומית לגברים מונה 12 קבוצות והיא מתקיימת במתכונת של סיבוב ראשון שבו משתתפות כל הקבוצות, שני סיבובים נוספים שבהם מחולקות הקבוצות לשני בתים בני 6 קבוצות שנקבעים לפי המיקום בסיום הסיבוב הראשון ופלייאוף שבו משתתפות 4 הקבוצות הראשונות בבית העליון. הקבוצה שמסיימת במקום האחרון בבית התחתון יורדת לליגה השנייה.

בליגה לנשים משתתפות 11 קבוצות והיא מתקיימת בצורת סיבוב אחד שבו משתתפות כל הקבוצות, סיבוב נוסף שבו הקבוצות מחולקות לבית של 4 הראשונות ובית של 7 הקבוצות האחרות. בסיום הסיבוב השני שתי הראשונות נפגשות לסדרה של 3 משחקים לקביעת האלופה. הכדוריד הישראלי בעל ליגות ילדים, נערים, נוער ומבוגרים, לנשים ולגברים. כמו כן, הכדוריד הישראלי מיוצג על ידי נבחרת ישראל בכדוריד ברמות הגילאים השונות החל מקדטים ונוער ועד לנבחרת הבוגרת בשני המינים (גברים ונשים).

בשנים האחרונות השליטה בכדוריד הגברי נמצאת בידי קבוצות הפועל ראשון לציון, מכבי ראשון לציון, אס"א ת"א וא.כ. נס ציונה המחזיקות במרבית אליפויות הליגה והגביע. בליגת הנשים מובילות בנות מכבי ק"ש חולון ועירוני פ"ת את הטבלה מזה שנים רבות כאשר בעונת 2005/6 הצטרף אליהן גם המועדון הצעיר, בני הרצליה שזכה בגביע המדינה והעפיל לגמר הפלייאוף.

בין שחקני הכדוריד הבולטים לאורך השנים נמנים, בין השאר, אמיר פופקו, מישה יוספוביץ,עידן מימון, דודי בלסר, ולדימיר זייכמן תום מתלון ודוד עמר.